מתאים ל:מתחילים / חובבים / מתקדמים /  מקצוענים

והפעם כתבה אורחת של גנגי – חברה טובה וצלמת בחסד שתיתן לנו טיפים לצילום הופעות ולא רק, תלמד אותנו ללכוד את ההתרגשות ואת האווירה של מופעי הבמה, תוך התחשבות בתנאי התאורה נוראיים וגם בנגנים הנפלאים.
אז בלי עיכובים נוספים – קבלו את גנגיGangi N all that jazz

החיים שלי כרגע הם סוג של שיחת ועידה. שלושת התחביבים שלי, משוש חיי, משוחחים ביניהם באופן קבוע ודנים בדרכים לשיתוף פעולה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי מוזיקה, אהבתי לכתוב, וחלמתי לצלם. כשהייתי קטנה הייתה לנו בבית מצלמת פולרויד שהניבה תמונות אינסטנט, בלי לחכות לפיתוח מעבדה, וככה למדתי לא לדחות סיפוקים בעניין תוצאות הצילום. שנים רבות עברו עד שהמצלמות הדיגיטליות החזירו לי את העונג שבאי-דחיית-סיפוקים מסוג כזה. כיום אני נהנית מזה במשרה מלאה, עם המוזיקה האהובה עליי ברקע, או למעשה – בקדמת הבמה, וכמו שאתם רואים – אני אפילו כותבת על זה. הידד. היה שווה לחכות. (-;

"תיפסו הבעות אינטימיות"

צילום מוזיקה, כמו שאני מגדירה את זה (ולא "צילום הופעות"), דורש האזנה וריכוז מקסימליים, לא רק כישורים טכניים של צילום. אני רוצה שמי שמביט בתמונות ישמע מוזיקה. ירגיש מוזיקה. אני רוצה לתפוס רגע שקשור בתודעה שלנו בחוש אחד – בעזרת חוש אחר. קרה לכם שקראתם ספר ופשוט הרחתם את מה שמתואר בו? ככה אני רוצה שיקרה עם התמונות שלי. בשביל זה צריך להתכוונן לגמרי למה שעומדים לצלם. צריך רגישות לא של ISO אלא של חוסר-EGO. התמונות צריכות להיות מראה של המוזיקה ולא של יכולותיו הטכניות של הצלם.

אבל כמובן יש גם הנקודה הטכנית, שבלעדיה, עם כל הכבוד לרגישות ושאר הפילוסופיה שלי, לא יהיה לתמונות שום ערך מלבד מזכרת מטושטשת.  ומבחינה טכנית לא קל לצלם מוזיקאים בהופעה. מדובר בד"כ בתנאי תאורה מזעזעים, במקרה הטוב, ובלתי אפשריים במקרה הפחות טוב. מלבד אור מועט מאוד ולא מספיק, שמחייב חשיפות ארוכות,  ותזוזה בלתי פוסקת של האובייקטים המצולמים, שמקשה עלינו להתמקד, אנחנו מקבלים עפ"ר גם צבעוניות קיצונית. לפעמים היא יכולה להיות נפלאה, נכון, ואני תיכף אדגים, אבל לא פעם קדמת הבמה מוצפת אור אדום או צהוב חם, וירכתי הבמה סגולים או כחולים לגמרי. התאורן מאושר – זה צבעוני ומדליק בעיניו, אבל לצלם נגלות על המסך דמויות שאחת מהן מוצפת דם והשנייה גוויה קרה. באתי לצלם הופעה וצילמתי רצח, אמאל'ה!!!

קרופ קטן מתוך תמונה אבודה, ללא עיבוד, שמראה עד כמה אור מעורב יכול להיות בעייתי

האיזון הלבן קשה. אני מקפידה לצלם כמה תמונות לפני שההופעה מתחילה, ולאזן את האור הן באופן סוגי  – נורת ליבון, או מצב אוטומטי – שהרבה פעמים מתאים יותר דווקא בגלל השינויים הגדולים בתאורה – והן בעזרת שליטה על טמפרטורת האור במצלמה. אין כללים ברורים – צריך לבדוק כל תאורה לגופה, כי אחרת כמו שאמרתי, עלולה באמת להופיע בצילום גופה… ((-;

עם זאת, צבעוניות האור יכולה להיות גם מתנה לא צפויה: פה ושם התוצאה היא כל כך מרשימה ויפה, שחבל לא לנצל אותה. במקרים כאלה אני לא מתקנת איזון לבן – ועל אחת כמה וכמה לא מעבירה את התמונה לשחור-לבן. לדוגמה:

צבעוניות האור יכולה להיות גם מתנה לא צפויה

אחרי כמה ניסיונות סרק שבחרתי מביניהם את האיזון הלבן הטוב ביותר (אין סיכוי להגיע לאיזון לבן נכון, אבל בשביל זה מצלמים ב- RAW ואפשר לתקן בבית) אני בודקת אם האור בהופעה יציב או משתנה. אם הוא יציב אני מעדיפה לכוון את המצלמה על מצב  M (ידני) ולהתאים את עצמי בדיוק לדרישות התאורה (כשה-ISO גבוה תמיד – בין 3200-1250). אם האור משתנה, אעבור  לעדיפות צמצם.

כדי להשיג איזושהי תוצאה טובה (הרבה תמונות יישרפו, יהיו מטושטשות וילכו לעזאזל, זה חלק מהעיסקה, אבל אל ייאוש, יהיו לכם גם כמה תמונות שבשבילן יהיה שווה הכול) אני מכוונת את המצלמה על מצב צילום רציף ומהיר, כך שאוכל לתפוס כמה שיותר פריימים בלחיצה אחת. לפעמים יש לי כתוצאה מכך 8 תמונות פחות או יותר זהות, אבל לפעמים זה קריטי ומתוך כמה תמונות יש אחת בחדות מצוינת או כזו שתפסה רגע מרהיב.

בגלל החשיפות הארוכות והצמצם הפתוח מאוד, שכולם מחרבי-תמונות ידועים, וגם בכלל שאני מצלמת בעדשה כבדה בטירוף בשבילי (70-200 מיוצבת, כי אני אוהבת צילומי פורטרטים), אני משתמשת במונופוד בעל שלוש רגליים קטנות ומתקפלות. המונופוד לא תופס מקום ונוח מאוד להסתובב איתו בזמן ההופעה, גם אם מדובר נניח בהופעת עמידה, והרגליים הקטנות עוזרות לייצב אותו; אני דורכת עליהן בזמן הצילום, לייצוב נוסף. למזלי המונופוד לא יודע לצעוק.

כמה טיפים קטנים וחשובים שצברתי בשנים האחרונות:

1. לפני שתתחילו לצלם בהופעה – בדקו עם בעלי המקום ועם הנגנים אם מותר לצלם בהופעה הספציפית הזאת. מאוד חשוב להשיג אישור כזה – ולא "בערך" אלא באופן ברור ורשמי – כי היו מקרים שנגנים הפסיקו את ההופעה כשראו שמצלמים וירדו מהבמה בזעם, או שבעלי המקום לא אישרו וזרקו את הצלם מהאולם, אחרי שדרשו ממנו למחוק את כל התמונות. ברור שזה לא עושה שירות טוב לשאר הצלמים.

2. חשוב מאוד לא להפריע במהלך ההופעה – לא לנגנים ולא לקהל.  יש להשתיק מראש את ה"ביפ" של המיקוד במצלמה ולעולם לא להשתמש בפלאש, לא משנה כמה גרועים תנאי התאורה. זה מפריע ומעצבן הן את הנגנים והן את הקהל, ושוב – בגלל זה לא מאשרים אחר כך לצלמים אחרים להיכנס לצלם באותו מקום.

3. שמרו על הנחיות צוות המקום – אם אומרים לצלמים לא להסתובב בזמן ההופעה אלא לשבת במקום אחד – חשוב לעשות כך גם במחיר של ויתור על זוויות צילום אחרות. לפני שאנחנו צלמים אנחנו בני אדם, ויש לכבד את כללי המקום.

4. רצוי ליצור קשר עם התאורנים במקום לפני תחילת ההופעה כדי להסביר להם איזה סוג של שיתוף פעולה מצידם יעזור לכם. אני אפילו מכינה לפעמים במיוחד בשבילם (וגם בשביל הנגנים) פחזניות או ממתקי שוקולד, והם מצידם שמחים לגמול לי בהתחשבות ("את צריכה יותר אור? הזוויות מתאימות? אם חשוך לך מדיי תסמני לי"). גם הומור לא יכול להזיק (יש מועדון  מסוים שבו אף אחד לא יכול לשכוח לי איך שנכנסתי פעם בקריאה רמה – אוקיי, אז עם מי צריך לשכב כאן כדי לקבל תאורה סבירה? – לאור גילי הלא-מאוד-צעיר זה באמת היה מצחיק מאוד).  אווירה טובה ומחוייכת, זה שם המשחק.

5. אתם רוצים לצלם במקום מסוים ופונים להפקה? כדאי מאוד שתבטיחו – עוד לפני שמבקשים מכם –  שתעניקו כמה תמונות על פי בחירת ההפקה לצורכי יח"צ (שזה אומר תמונות ברזולוציה מלאה ובאיכות מצוינת). זה יעשה רושם טוב ויפתח את המו"מ באווירה אוהדת כלפיכם.

6. השתדלו להתנהג כמו זבוב על הקיר. אל תסתירו לקהל, אל תיתקלו בו עם הציוד או תדרכו לו על הרגליים, ובעיקר  –  נסו לצלם רק כשיש בלאו הכי רעש, לא כשהמוזיקה שקטה ואינטימית. ברגעים של שקט נסו להתאפק, גם אם זה קטע ארוך. הפסיקו לצלם ותיהנו קצת מהמוזיקה נטו. עד שלא יהיה לידכם צלם אחר – לא תבינו כמה שהקליקים יכולים לקלקל לאחרים את כל ההנאה מההופעה.

7. נסו לחשוב פחות טכני ויותר רגשי:  תפסו הבעות אינטימיות, את היחסים שבין האמן והכלי שהוא מנגן בו, את ההקשבה שלו, את האינטראקציה שבין הנגנים. אל תצלמו על מצב של צלם-אוטומטי, שמצלם כל מה שהוא רואה. חכו קצת, סבלנות. הקשיבו קצת למוזיקה לפני שאתם מתחילים לצלם. נסו לתפוס אותה בצילום. זה אפשרי אם מקדישים גם למוזיקה תשומת לב וכבוד ולא רק לטכניקה.

תיפסו הבעות אינטימיות, את היחסים שבין האמן והכלי שהוא מנגן בו, את ההקשבה שלו, את האינטראקציה שבין הנגנים.

8. אל תנסו להשיג תמונות מושלמות. בצילום הופעות נכנסים לפריים המון אלמנטים כמו מיקרופון, חוטים, קצה של כלי – אלו לא הפרעות, זה חלק מהההופעה. אל תנסו להוריד אותם בפוטושופ וליצור תמונות מושלמות מדיי;  זיעה וציוד במה הם חלק מאווירת ההופעה. בלי זה התמונות יהיו מלאכותיות לגמרי.

בצילום הופעות נכנסים לפריים המון אלמנטים כמו מיקרופון, חוטים, קצה של כלי – אלו לא הפרעות, זה חלק מהההופעה.

9. כשאתם מעבדים – אל תחששו לנסות דברים. הצבעוניות במועדון הייתה מוגזמת? אפשר לעבור לשחור-לבן, אבל אפשר גם לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהקצין צבעוניות עד לקצה. התמונה יצאה מגורענת? אפשר לנסות להפחית רעשים, אבל אפשר גם להקצין גרעון ולקבל אפקט מעניין. שחקו עם התמונות בסבלנות. זה כל הכיף, לא?

גירעון-יתר להעצמת האפקט

לסיכום – איך מצלמים בהופעה:

נתוני שטח:

  1. תאורה דלה מאוד ולא יציבה
  2. צבעוניות עזה ולא יציבה
  3. חלקים מוארים לעומת חלקים חשוכים לגמרי
  4. תנועה מהירה ובלתי פוסקת של המצולמים
  5. לרוב קשה לנוע בשטח

ציוד חובה:

  1. חצובה (עדיף מונופוד)
  2. עדשות בעלות פתיחת צמצם הכי טובה שאפשר (2.8 – 1.4)
  3. עדשת פריים (50 מ"מ או 85)
  4. אם מצלמים ממש מקרוב – אפשר גם עדשה רחבה (לא חובה)

מומלץ להשאיר בבית:

  1. פלאש, ג'לים וכל ציוד התאורה
  2. חצובת טריפוד
  3. פילטרים למיניהם
  4. ענייני אגו

טכניקת צילום:

  1. חשיפה-ארוכה-קצרה-ככל-האפשר (אם תגיעו ל-1/100 אתם בני מזל מאוד, לרוב תיתקעו על 1/30-1/50, אבל לומדים לחיות עם זה!)
  2. צמצם פתוח מאוד
  3. מצב צילום ידני או בעדיפות צמצם
  4. ISO גבוה (מאוד)
  5. איזון לבן אוטומטי  או של  נורת ליבון
  6. מצב צילום רציף
  7. השתקת ביפ וביטול אופציה של פלאש

ואם בגלל החשיפות הארוכות מופיעות לכם רוחות רפאים בתמונות – נסו לתקשר איתן. שמעתי שכיום תקשוּר הולך חזק. ככה תרוויחו אולי עוד קריירה. בלאו הכי מצילום הופעות לא מרוויחים גרוש.

וכדי שלא תגידו "מה זה, אין פה אפילו תמונה אחת בש/ל" – אז הנה אחת:

"תמונה אחת בש/ל"

זהו להפעם, תודה רבה לגנגי על הפוסט הנפלא הזה, אני ממליץ לכם בחום להעיף מבט באתר של גנגי כדי להתרשם, בשבוע הבא כתבת המשך לציור באור, עם טיפים וטריקים וצילום אבסטרקטי יפיפה.
רוצים לדעת מתי מתפרסמת הכתבה הבאה? הוסיפו את האתר לקוראי ה-RSS שלכם או הירשמו באימייל, זה חינם!  ניפגש בשבוע הבא, עד אז תצלמו המון (בהופעות) ובעיקר… תהנו!